הַתַּלְמִיד בְּצֶלֶם הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה

9 Comments

"וַתיִּבְרָא הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה אֶת  הַתַּלְמִיד בְּצַלְמה, בְּצֶלֶם הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה בָּרְאָה אֹתוֹ"

אין ספק שהטכנולוגיה משפיעה מאוד על התפתחות הילדים והנוער. לא צריך להיות פסיכולוג על מנת להבין שבני הנוער בעיקר יצרו להם מעין יקום מקביל ליקום הפיזי, אני לא אקרא לו יקום וירטואלי מכיוון שזו רק תפיסתי כאדם מבוגר, אם אני מנסה לראות מבעד לעיניו של מתבגר, היקום המקביל הוא ממשי מאוד, לעיתים אפילו יותר ממשי מהעולם הפיזי.

העולם הטכנולוגי מאפשר להתבודד בקלות ולהרגיש שייכות. זהו עיקר הסיכון שטמון  מבחינת היותו עולם מתעתע עבור בני העשרה. לצערי, ניתן לומר שרף הבדידות הולך ומתעצם.

תרבות הסלפי כביטוי למעבר מקבוצתיות לעצמיות (אני, עצמי ואנוכי)  הולכת ומתחזקת, בשנת 2013 השימוש במילה סלפי עלה ב 17000% מהשנה הקודמת. המושג רשת חברתית מתעתע את הנוער, הם מרגישים ביחד אבל הם בעצם לבד ומכיוון שהטכנולוגיה שעיצבנו מעצבת את המשתמשים בה. אחנו מקבלים דור חדש של ילדים נטול כישורים חברתיים בסיסיים.

מחשב אישי, סמרטפון אישי, טאבלט אישי, פרופיל בפייסבוק אישי, אינסטגרם אישי וסיקרט אנונימי, גם החומרה מובילה לפעילות אישית עצמאית וגם עולם האינטרנט מוביל לכך. התלמיד הופך להיות לצלם של הטכנולוגיה ואנחנו בתור מורים ומחנכים מחוייבים למנף את כל הכלים הללו לפעילות הפוכה מהפעילות האישית העצמית. ביכולתינו לנתב את כל הכלים הללו לפעילות קבוצתית, צוותית וכיתתית על מנת לחזק את הכישורים החברתיים של התלמיד.

אני לא מפקפק בחשיבות האדירה לעבודת התלמיד באופן אישי, אבל מכיוון שהוא מוקף בעצמו מכל עבר וכל הכלים מיועדים לפעילות עצמאית, תפקידנו כמורים בין היתר לשחרר אותו מזה, להוביל אותו להשגים גם באמצעות הטכנולוגיה אבל לא בדרך שהטכנולוגיה מנווטת. אלא בדרך שאנחנו ננווט את הטכנולוגיה לצרכים שלנו.

האפשרויות לכך הן רבות:

שיעורים מקוונים – בעבודה קבוצתית.
למידה למבחנים – למידה שיתופית ברשת.
ביצוע מטלות – לשלב חידונים קבוצתיים.
הכנת מצגות – שיתופיות.
כתיבת שאלות – סיעור מוחות קבוצתי בוואטסאפ, פייסבוק, לא משנה איזה ערוץ.

למרות שנראה לנו שהשימוש בטכנולוגיה הוא נרחב, זה רק יילך ויגבר, בעשרות מונים. הטכנולוגיה מתפתחת בקצב אקספוננציאלי, הרשתות החברתיות זו מהפכה שמעולם לא חווינו כמותה מבחינת מהירות התפשטותה. אין לנו יכולת לחזות עד כמה השפעתה תהיה משמעותית. קל נורא לנוער להישאב אליה ולתפוס את הפינה המאוד מכובדת שהיא מעניקה לכל אחד ואחת מאיתנו.אנחנו נורא אוהבים את הטכנולוגיה, היא מקלה את חיינו ואף משדרגת אותם. אבל היא גובה תשלום, היא מנטרלת מאיתנו ומהילדים ובני הנוער בעיקר את היכולת ליצור איטראקציה חברתית בריאה. ישנו בית ספר, (תודה לאבי מזרחי שחשף אותי לכתבה זו) דווקא בעמק הסיליקון שהתלמידים הם בנים של בכירים בעמק הסיליקון ששם הוחלט באופן עקרוני לא לחשוף את הילדים לטכנולוגיה וללמד אותם בעזרת לוח וגירים בלבד. הם לקחו את הקיצוניות לצד השני ומנעו בהחלטתם את החשיפה של ילדיהם לטכנולוגיה. התשובה לטעמי מצוייה במציאת דרך המלך שתוביל את הילדים והנוער בביטחה להתמודדויות הצפויות להם.

האני מאמין שלי הוא שיש לשלב טכנולוגיה בהוראה, אבל לפני כל שימוש בכלי טכנולוגי חדש או מוכר וותיק, עלינו לחשוב, כיצד ניתן לנצל אותו על מנת לאפשר לתלמיד אינטראקציה חברתית אמיתית בינו לבין חבריו. בכוחנו ומחובתינו כמורים ליצור את החוויה החברתית.

בברכה,

עמית מירז
אהבתם? אשמח שתשתפו. לא אהבתם? שתפו עוד יותר. (כפתור השיתוף מתחת )

9 Responses to “הַתַּלְמִיד בְּצֶלֶם הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה”

  1. אריאלה

    כמו תמיד , נהנת מאוד לקרוא את הפוסטים שלך .
    כמחנכים ומורים בישראל עלינו למצוא ולהשתמש בכל הדרכים כדי שהיחד והקבוצה יקחו חלק באני של התלמיד

  2. עמית מירז

    תודה רבה.

  3. ברוך גוסקין

    עמית, תודה רבה על הפוסט המעניין כמו תמיד. דווקא פוסט זה יותר דיבר אלי כי בעצם הפוסט מתייחס לסוגיה פילוסופית-חינוכית גדולה ורחבה ואף עמוקה יותר מבעיית הוראת היסטוריה או מקצוע אחר,עם כל הכבוד הגדול שיש לכך. בעיה היא באמת כיצד לגרום לפעילות התלמיד בלמידתו ולא סתם פעילות אלא פעילות של אינטרקציה ושיתוף אמיתי,עבודת צוות כמו שנקרא. אני בוודאי שם לב כמו האחרים לתהליך הזה של בדידות של המתבגרים ברשתות, בקבוצות וואטצאפ וכו'. האנשים לא יודעים לשתף את האחרים במחשותיהם,בעמדותיהם בצורה מנומקת, לא יודעים לשוחח על משהו שיש לו עומק. וכאן הרעיון שלך שאנו ננווט את הכלים הטכנולוגיים בצורה כזו שיעזרו ליצור בסיס לשיתופיות האנושית חברתית זו. יש כל מני מחסומים בדרך(הם בעיקר נעוצים במורים שאוריינות טכנולוגית שלהם מפגרת אחרי הילדים,בתשתיות מחשבים בבה,ס וכו') אבל זה לא אמור לעצור אותנו בכלל. אם נציב לעצמינו מטרה לשקם את הסקרנות(כך מגדיר את העניין גלעד מניב) אז למה לא נשתמש בכל הכלים העומדים לרשותינו, כולל הטכנולוגיות המתקדמות. רק לא לשכוח שהכלים האלה הם כלים,נחשוב על פעילות הלמידה ככזו,על תכנים נחשוב ורק אחר כך על הכלים שבעזרתם נוכל לשתף את התכנים האלה עם התלמידים וגם,עדיף, בצורה כזו שתאפשר להם,לתלמידים ולמורים,אולי, ליצור על בסיס זה משהו חדש-לא תיזה, לא דוקטורט אלא תובנה, שאלה או משהו. שווה,לא… החלק האחרון בתגובה זו נבע מחשיבה שלי דווקא על מאמרה של דינה גורדון שאתה מביא בתוך הפוסט… מעניין.

  4. עמית מירז

    מסכים עם כל מילה, מצ"ב קישור מעניין על האפשרות להתחיל את התהליך בדרך פשוטה למדי:
    לחץ כאן

  5. עמית מירז

    במכללת אוהלו בקצרין, העיצוב החדשני כבר עובד, אמנם לסטודנטים, אבל הבנתי שזה ממש משנה את הלמידה באופן חיובי:
    לחץ כאן לצפיה במתחם של אוהלו

  6. עמית מירז

    שיר הסלפי – פסטיגל 2014

  7. אמיר לוז

    מערכת החינוך הופכת אט אט למערכת המשונה בחייו של התלמיד, אחת התלמידות שפגשתי ראיתי אותה מדברת בווטסאפ 5 דקות אחרי שנפרדה לשלום מהתלמידים, חמש דקות נפרדתם וכבר מתגעגעים, היום רוב מערכת הלימודית נעשיית מחוץ לכותלי בית הספר ועוברת לרשתות החברתיות ועולם האינטרנט.

  8. עמית מירז

    היי אמיר,
    אם המערכת הלימודית נעשית מחוץ לכותלי בית הספר ועוברת לרשתות, מה תפקיד המורה?
    עמית

  9. ענת קדרון

    שלום לכולם
    מאחר ואני שייכת למכללת אוהלו, וראיתי שעמית סיפר קצת על הפיתוח שלנו, אשמח לשתף ולספר לכל מי שמעוניין בפרטים. התמונות שראיתם הם מהכיתה החדשה שלנו. ביום ראשון הקרוב מתחילים ללמד בה, ואנחנו מאוד נרגשים. כיתה דומה אך קטנה יותר הופעלה כבר בשנה החולפת וזכתה לתגובות מדהימות של סטודנטים ושל מרצים שהתנסו בה
    ענת קדרון
    kidrone@gmail.com

Leave a Reply